יסוד המושבה

בשנת 1906 רכש מאיר דיזנגוף, ממנהליה של חברת "גאולה" שעסקה אז בגאולת קרקעות צחיחות ובלתי מיושבות, 2.000 דונם מידי הלותרנים הגרמנים שהיו בעלי החווה החקלאית "חוות שפון" (מבנה החווה קיים ונשמר בקיבוץ נצר סירני). זמן מה לפני העלייה לקרקע נערך כינוס בספריית "שערי ציון" ביפו ובו הוסכם כי המתיישבים החדשים ירכשו חלקות בנות 50 ו-100 דונם בכספיהם. בין השאר הוסכם כי מחצית מסך כל הקרקעות תועמד לרשותם של יהודים קווקזים, שהיו חקלאים בארץ מוצאם ועל-כן תלו בהם תקוות לגבי הפרחת השממה במקום. המחצית השנייה נמכרה לעולים מרוסיה, פולין, רומניה, בולגריה, ארגנטינה ופרס, שכבר גרו בארץ מס' שנים וחלקם צברו נסיון כשעבדו כפועלי חקלאות שכירים. שמותיהם של ראשונים אלו שחלקם באו עם משפחות וילדים וחלקם היו רווקים, היו: ברוך זהבי, יחזקאל בן-יעקב, משה ושושנה קרנדל, נחום ז'יבלוק, יצחק ליובימוב, מנוח אביוב, אשר אביוב, חיים פרידה, יצחק זוסמן, יעקב יצחיק, סימן טוב, בן דוד, יוסף זיסמן, זאב גניס, פרץ גרז'נר, רחל רפפורט, מרדכי מזובר, נחמן פרובר, יוסף בן עמי ויוסף זיידל.
ביום ג' של שנת תרס"ח, 1907, נמלא לפתע "ואדי למון" (שמו הערבי של האזור) הצחיח, באלפי אנשים, שהגיעו מכל ישובי הארץ, לחזות ולחגוג את יום עלייתה והנחת אבן הפינה של המושבה שטרם נקבע לה שם, והייתה עתידה להקרא זמן קצר לאחר מכן – באר-יעקב.

1583929978.7338

 

בית הספר הראשון במושבה

בשנת 1910 הוקם בבאר-יעקב בית הספר היסודי הראשון. ויכוחים ולבטים רבים היו כרוכים בהקמתו של בית-ספר זה. בבאר-יעקב היו באותה עת רק שבעה ילדים בגיל היסודי ואנשי "חובבי ציון" דגלו בכך שהילדים ילמדו בראשל"צ הסמוכה. בתנאים של אז היה המרחק בין באר-יעקב לראשל"צ של כשעה וחצי הליכה לפחות. לשם הסדרת הנושא הוקמה ועדה מיוחדת שבה היו חברים ד"ר חיסין, מי שסייע בהקמת באר-יעקב, והמשורר חיים-נחמן ביאליק. לבסוף הוחלט להקים ביישוב החדש בית-ספר.
 
צריף דל ודולף ריק מריהוט חיכה לשבעת התלמידים ובהמשך הובאו למקום כסאות ושולחנות. סכום כסף בסך 600 רובל, אשר הוקצבו מטעם "הוועד האודיסאי" שמשו לתשלום משכורתו של המורה.