הרב יעקב יצחקי

הרב יעקב יצחקי, בנם של יצחק ונעמה, נולד בשנת 1846 בקווקז.
אביו, הרב יצחק בר יעקב, שימש כרבם ומנהיגם של יהודי קווקז בין השנים 1846 - 1817.
בגיל 22 בשנת 1868, מתמנה הרב יעקב יצחקי לרב הראשי של יהודי קווקז.

הרב יצחקי למד גם בבית-ספר ריאלי ללימודי חול, ושלט בשפות אידיש ורוסית.
תחומי העניין של הרב הצעיר היו רבים ומגוונים: ספרות, יהדות, מדעי הדת וארכיאולוגיה.

הרב יצחקי השתייך לחבורה האלטיסטית שנקראה "מרבי ההשכלה".
חברה זו ישבה בפטרבורג, בירת הצארים הרוסים ובאותה תקופה פרסם הרב הצעיר מאמרים מאלפים ברוב עיתוני התקופה של אז. 
לצד המאמרים חיבר הרב, ביאורים וספרי פרשנות שזכו לתהילה.
תחום התענייניות נוסף של הרב הצעיר והנמרץ היה יצר הטיולים.

הרב נודע במסעותיו ופעמים רבות תר לאורכה של ארץ קווקז הגדולה.
הוא ביקר אצל בני עדתו, בדק בקפדנות מצבות בבתי עלמין, בדק חורבות עתיקות, שאל ותיחקר מוסלמים ששכנו באזורים הללו, מתוך  רצון לדלות ולדעת עוד פרטים על אודות דברי הימים של קהילתו.
שלוש פעמים ביקר הרב יצקי בארץ ישראל. בפעם הראשונה בשנת 1876, נפגש עם הרבנים ובניהם הרב יחיאל פינס והרב שמואל  סלנט, שהתרשמו עמוקות מחיבוריו המרשימים.
בפעם השניה שבא ביקר בארץ, בשנת 1887, הקדיש הרב את כל ביקורו לבני עדתו הקווקזים, שהתגוררו בירושלים.
במסעו השלישי והאחרון, כבר הגיע הרב שהיה אז כבן 62, כדי לעלות ולהשתקע עם אישתו וששת ילדיו.
בשנת 1907, עם חתימת החוזה לרכישת קרקעות ב "וואדי לימון", רכש הרב יצחקי 200 דונם מחברת "גאולה".

הרב עצמו קבע את ביתו בירושלים, אך שני בניו יצחק ודניאל, נשארו ביישוב החדש כדי להקים בו את ביתם.
בירושלים, בעיר העתיקה, הקים הרב חצר וישיבה ונפנה להשלמת מפעליו הרוחניים ובניהם כתיבת סידור יחודי שנקרא "אוהלי יעקב", שמתוכו יצאו לאור,רק שני חלקים - "אוהל עדות",
שהיה מחזור לסליחות ולראש השנה והחלק השני - "אוהל מועד", שהוקדש לשלוש הרגלים - פסח, שבועות וסוכות, עם ביאור שווה לכל נפש. החלק השלישי, "אוהל בת ציון", שהיה אמור לכלול בתוכו את תיקוני הצומות, לא יצא לאור.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כמו רבים אחרים, סבלו הרב יצחקי ומשפחתו מרעב ומחלות. היה זה הרעב, פשוטו כמשמעו, שהכניע את איש האשכולות המצויין הזה (1917). הרב יעקב יצחקי השיב את נשמתו היקרה לבוראו ונקבר בהר הזיתים.
שנים רבות לאחר מכן, עם תום מלחמת ששת הימים, הצליח נכדו של הרב, ארנון יצחקי, למצוא את קבר סבו שהיה מוזנח ובלתי מטופל.
ארנון, בשיתוף עם בני משפחה אחרים, שיקם את פני הקבר והניח במקום מצבה ראויה.
לרב יעקב יצחקי חלק ונחלה חשובים מאוד בישובה מחדש של ארץ-ישראל, שכן הוא אשר עורר את הכיסופים בבני עדתו, עלה עימם ארצה והוסיף רבות במחקריו ובכתביו לעושר הרוחני של עם ישראל כולו.
משום כך, זכות ראויה הייתה ככל הנראה לבאר-יעקב להיקרא על שמו של איש מרשים וברוך כשרונות זה, שכל כולו אהבת ארץ ישראל.