זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי נולד ב-10 באפריל 1880 באודסיה רוסיה, למשפחה יהודית דתית.

משפחתו הייתה חלק מהמעמד הפועלי היהודי העובד והחולץ, שהיה חלק מתנועת הבילויים הציונית הראשונה ברוסיה. כבר בגיל צעיר נחשף ז'בוטינסקי לרעיונות הציונות ולקונספט השיבה לארץ ישראל, שהפך לאידיאולוגיה מרכזית בחייו.

בשנת 1902, בגיל 22, הצטרף ז'בוטינסקי למאבק הציוני וכיהן כמנהיג בארגון "פועלי ציון". הוא ניהל מאבקים פוליטיים וחינוכיים למען יישוב יהודים בארץ ישראל ולקידום התחברות יהודית-ציונית ברוסיה. במאבקו הציוני, ז'בוטינסקי נכנס לקרב עם השלטונות הצאריים שהיו ידועים בהתנגדותם העיקרית לישוב יהודי בארץ ישראל.

בשנת 1904, עזב את רוסיה והעביר את מגמתו הציונית לארץ ישראל. שם, הוא השתתף בהקמת קיבוצים ובפעולות חילוץ של יהודים בפלסטיןה. ז'בוטינסקי נבחר למועצת נציגי פועלי ציון ונערך לקדם את הקמת מדינת ישראל.

הוא היה סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ונשיא הצה"ר. מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה.

הוא נודע בניהולו המוצלח של תהליכי ההקמה הלאומית בארץ ישראל ובמאבקו לזכות הלאומית יהודית. כמנהיג, ז'בוטינסקי דגש על התקשורת עם המקומיים הערבים, ועל פיתוח הקשרים הבינלאומיים של ישראל.

ז'בוטינסקי נפטר בשנת 1940, אך מורשתו ותרומתו לתהליכי הקמת המדינה היהודית נשמרים עד היום ומשמשים השראה למובילים ולאזרחים בישראל וברחבי העולם.